אם אתן אמהות לפעוטות אתן ודאי מכירות את הדייסות, ומכינות אותן כמעט מתוך שינה.

דייסה אינה נחלתן של תינוקות בלבד, כי אם מאכל קליל אך משביע שמספק שפע פחמימות מורכבות, סיבים תזונתיים, ויטמינים מקבוצת B וסידן.

הכיף הגדול בהכנת דייסות היא יכולת הורסטיליות והשונות שניתן להכניס בהכנתן, החל משינו בדגנים כחומרי הגלם, ברמה שונה של ערך קלורי, ובהתאם להעדפה האישית וע"פ הטעם.

ניתן להכין דייסה ממבחר דגנים או קטניות כמו: חיטה, שעורה, תירס, אורז, קמח אפונה, כוסמת, קינואה, דוחן ועוד. אבל הדייסה הקלאסית היא זו שמכינים משיבולת שועל או סולת.

הדייסה נחשבת מאכל פשוט, בלי יותר מדי רכיבים ולכן ע"פ הרפואה הסינית היא משמשת כמאכל עבור אנשים שסובלים מבעיות במערכת העיכול. אולי בשל כך, מי שמאושפז בבתי החולים בארץ, זוכה אף הוא לקערה של דייסה.

ההכנה הקלאסית והפשוטה של המאכל הזה הוא בישולה של הסולת או שיבולת השועל במים או בחלב, ומתבלים במלח או סוכר. אך כמו שאומרים אצלנו במטבח: זוהי רק ההתחלה.

שיבולת השועל היא בעלת ערך תזונתי גבוה וערך קלורי נמוך, הדגן מכיל כמות גדולה של ויטמינים, חומצה פולית החשובה בעיקר לילדים ונשים הרות, סידן, אבץ, ברזל, אשלגן,  מכיל מרכיבים חלבוניים חיוניים, סיבים תזונתיים מסיסים ובלתי מסיסים החשובים שמסייעים בהורדת ערכי טריגליצרידים וכולסטרול. הסיבים משרים תחושת שובע ומסייעים בתחזוקת מערכת העיכול ושיפור התפקוד שלה. לשיבולת השועל ערך גליקמי נמוך, כך שאכילתו מעלה את רמת הסוכר בדם בצורה מתונה, תכונה זו הופכת אותו לבעל ערך לאנשים המעוניינים לרדת במשקל ולחולי סכרת. תכולת הסיבים אף מסייעת במניעת עצירות (אחת התופעות הנפוצות היום כתוצאה מהתזונה המערבית), נפיחות, הצטברות גזים ועוד.

ערכו הקלורי של הדגן הוא 40 קלוריות ל- 100 גרם שיבולת שועל מבושלת (הסולת פחות כדאית מבחינה קלורית 360 קלוריות ל- 100 גרם.

שיבולת שועל מכילה גלוטן ולכן אסורה לחולי צליאק.

צלחת דייסה (צילום: ויקיפדיה)

דייסה לא רק בישראל

הדייסות לוקחות חלק בשולחן האוניברסלי של מדינות רבות, חומרי הגלם משתנים כמו גם התוספות שמתלוות אליה וגם מועדי הארוחה משתנים. הדייסה לעיתים ממודרת רק לארוחת הבוקר, במדינות אחרות, היא פולשת גם לארוחות אחרות במהלך היום.

בישראל דייסת סולת מקושרת אל החורף ומכינים אות עם חלב וסוכר.

שבבי שיבולת השועל, הקוואקר, משמשת להכנת דייסה באנגליה ובארה"ב. באירלנד וסקוטלנד עושים שימוש בשבבי שיבולת שועל מלאה.

ה"אטולה", ה"פולנטה" וה"ממליגה" הן כולן דייסות שמקורן בתירס

את ה"אטולה" מכינים במקסיקו עם קמח תירס עם מים או חלב, ולפעמים ממתיקים בשוקולד.

ה"פולנטה" היא מאכל איטלקי של דייסת תירס מקמח דק, שאליו מתווספים עגבניות, פלפלים וירקות אחרים.

ה"ממליגה" היא רומנית ומכילה: דייסת קמח תירס דק בתוספת חמאה וגבינה מלוחה. מוגשת חם.

פגשתם את סוזי או שוג'י?

סוזי או שוג'י הן דייסות סולת שמוגשות בדרום הודו. מתבלים אותה בגהי (ghee)– שהיא חמאה מזוקקת ומזכירה את הסמנה התימנית. אל החמאה מוסיפים בצל מטוגן, זרעי חרדל קלויים, עלי קארי; ומערבים בה ירקות נוספים כמו: תפוחי אדמה, פלפלי צ'ילי אדומים יבשים, כרובית מטוגנת, ובוטנים או אגוזי קשיו קלויים.

בסין וביפן גם עושים דייסה, נכון! מאורז

בפיליפינים דייסת האורז מומתקת בסוכר או שוקולד מתובלת בזעפרן, זנגוויל, ולעיתים מוסיפים לה בשר. הסינים קוראים לדייסת האורז "קונג'י" ומוסיפים לה ביצים בשר, עלי כוסברה, אטריות "וונטון" מטוגנות או לחם מטוגן. היפנים מכינים "קיו" ו"ננקוסה גיו", דייסת אורז בגרסתה המלוחה.

הרוסים משתמשים בכוסמת כחומר גלם לדייסה עם חמאה, הקווקזים מוסיפים לה יוגורט.

האינדיאנים באמריקה התיכונה השתמשו בעבר בקינואה כחומר גלם לדייסות, והיום היא חוזרת לככב גם בדייסות, בשל המיתוג המחודש אליו היא זוכה בימים אלה.

מתכון:

דייסת שיבולת שועל, תמרים ושקדים

מצרכים:

• 1 כוס שיבולת שועל
• 2 כוסות מים
• 1 כף שקדייה (טחינת שקדים)
• 4 תמרים מגולענים וקצוצים
• 2 כפות שקדים קצוצים/ שבורים

אופן ההכנה:

• מבשלים את השיבולת שועל עם המים כ- 6 דקות על אש בינונית תוך כדי ערבוב
• מוסיפים את התמרים וממשיכים בבישול 5 דקות נוספות תוך כדי ערבוב.
• מורידים מהאש מוסיפים את השקדייה ואת השקדים הקצוצים מערבבים ואוכלים.
• אם לא השתכנעתם להכין קערת דייסה, אולי תסתפקו במשחק קצר עם הקטנים שלכם, וחפשו היכן מסתתרת מנת הדייסה האחרונה שלא נותרה.